<h1>ספר החינוך מצוה תפ"ט</h1>
<h2>דף ו:</h2>
שנצטוינו להראות כל זכר בירושלם בבית הבחירה שלש פעמים קבועים בשנה והן פסח ושבועות וסוכות, ועל זה נאמר [דברים ט"ז] שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני יי' אלהיך. וענין המצוה שיעלה כל אדם עם כל בן זכר שיש לו שיוכל ללכת לבדו ברגליו למקדש ויתראה לשם, ומחיוב ראייה זו שיקריב שם קרבן עולה, וזה הקרבן נקרא עולת ראייה, ואין לקרבן זה שיעור אפילו תור אחד או גוזל פוטר. וכבר כתבתי בכסף תלוה עשה ששי [מצוה פ"ח] מה שאמרו זכרונם לברכה שלש מצות נצטוו ישראל ברגל, חגיגה ראייה שמחה, ועל כל אחת משלש מצוות אלו היו מביאין קרבן ונקראים קרבן חגיגה שלמי שמחה עולת ראייה. משרשי המצוה למען יראו כל ישראל ויתנו אל לבם בפעולת הקרבן המעורר הלבבות כי כולם מקטנם ועד גדולם חלק יי' ונחלתו, עם קדוש ונבחר, נוצרי עדותו, סגולת כל העמים אשר תחת כל השמים לשמור חוקיו ולקיים דתו, על כן יובאו שלש פעמים בשנה בית השם, והוא באומרם על דרך משל הננו לאל לעבדים נכנסים ובאים בצל קורתו ובחזקתו סמוכים לעד לעולם באהבתו וביראתו, זר לא יבא בתוכינו כי אנחנו לבדנו בני ביתו, ועם המעשה הזה יתעורר דעתינו ונכניס בלבנו מוראו ונקבע ברעיונינו אהבתו ונזכה לקבל חסדו וברכתו, ובא עלינו החיוב בזכרים לבד כי הם עיקר הבית, והטף והנשים טפילה להם, ועם החזקה בהם לעבדים נעשית החזקה בכל שהוא תחת ידם, ומזה היסוד נתייחדה לנו מצוה במועד שנת השמטה בחג הסכות להקהיל שם האנשים והנשים והטף והגרים לפי שאותה השנה משחררת הכל ומפקעת השעבוד מכל החי מכל בשר להשיב הכל תחת יד האדון יי' צבאות, ואז באותה השנה לא תועיל חזקתם לאשר תחתיהם שאין שם אדנות בארץ בעת ההיא. ועוד יש עמנו טעם אחר במצות הקהל נכתוב אותו במקומו בסדר אתם נצבים בגזירת השם. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שעולת ראייה ושלמי שמחה אין דוחין לא שבת ולא טומאה אבל דוחין יום טוב, אף על פי שאין מקריבין ביום טוב נדרים ונדבות. ועוד כתבתי קצת מדיניה בסדר אם כסף תלוה במצות חגיגה עשה ו' בסימן ע"א [מצוה פ"ח], ושם כתוב במי נוהגת ובמי אינה נוהגת, וכל ענינה כמנהג הספר.
